העזרה ההדדית וההנהגה בגטו טרזיינשטט

גטו טרזינשטט, בצ'כיה, שאליו גורשו כ- 140,000 יהודים. הנהגת הגטו דאגה באופן בולט לרווחת הילדים בגטו, עזרה להם לחיות במצב הקשה שהיה באותם ימים. מנהיגי הגטו היו היודנראט כלומר מועצת הזקנים ובנוסף זקן היהודים שפעלו למען הגטו.

יודנראט (מועצת הזקנים)- היה מוסד שלטון יהודי שהיה ממונה על תיווך בין השלטון הנאצי לבין הקהילה היהודית. היודנראט היה מוסד זמני שנועד בדיעבד לקיים את המדיניות הנאצית שקדמה ל"פתרון הסופי" של שאלת היהודים. יודנראטים קמו בפקודת הגרמנים בקהילות יהודיות בשטחי הכיבוש באירופה בתקופת השואה. (מתוך ויקיפדיה).

זקן היהודים ומועצת הזקנים:

זקן- היהודים ומועצת הזקנים נבחרו ע"י הגרמנים לנהל את הגטו.

על זקן-היהודים היה להתייצב בפני המפקד הגרמני מדי יום, למסור לו תמונת מצב של יהודי הגטו ולקבל הוראות ולהשגיח עליהן. את ההוראות הוא העביר באמצעות 'פקודות יום' ו'הודעות של המנהל העצמי היהודי'.

שלושת זקני-היהודים היו שליחי ציבור נאמנים. למרות שלכל אחד מהם הייתה אפשרות למלט את עצמו ואת משפחתו, הם החליטו להישאר בגטו ולחלוק את גורלם עם הציבור.

העיקרון שלפיו פעלו זקני היהודים, היה להציל כמה שיותר יהודים באמצעות עבודה. הגטו בראשותם נוהל כחברה שיתופית. הם ניסו להיאבק בגזרות ועמדו בפני הדילמה הנוראה של ארגון המשלוחים למזרח. מבלי שידעו על "הפתרון הסופי" (תוכנית להשמדת העם היהודי בשטחי הכיבוש של גרמניה הנאצית) , חלחלה אצל שלושתם ההבנה שהגרמנים נחושים בדעתם להכחיד את העם היהודי.

מועצת הזקנים שימשה כגוף מייעץ, ועשו מה שבכוחם כדי לקיים "חיים נורמליים" בגטו. שיתוף מועצת הזקנים בהכרעות המוסריות הקשורות בגירושים ובחלוקת מזון – יותר לילדים, לבני נוער ולעובדים עבודה פיזית קשה, אבל פחות לזקנים , וזוהי הקלה על זקני-היהודים לשאת באחריות.

ד"ר פאול אפשטיין (1944-1902)‏ היה זקן-היהודים השני של הגטו (ינואר 1943 –ספטמבר 1944). נולד בגרמניה, והיה סוציולוג וציוני.
ב-1933 נבחר ל"נציגות הארצית של יהודי גרמניה" וב-1939 להנהלת "ההתאחדות ‏הארצית של יהודי גרמניה", כראש אגף ההגירה ואח"כ כמנהל הכללי. קישר בין ‏‏"ההתאחדות" והגסטאפו, סייע להגירה היהודית וטיפל מעשית ב"הסכם ההעברה" כדי ‏לסייע לעלייה לארץ ישראל. עקב פעילותו ישב כמה חדשים בכלא הגסטאפו. ‏
בינואר 1943 גורש מברלין לטרזיינשטאט ונתמנה כזקן-היהודים השני של הגטו. בספטמבר ‏‏1944 נשלח ל"מבצר הקטן" שליד הגטו ונורה שם למוות. אשתו גורשה אל מותה באושוויץ.‏

הרב ד"ר בנימין מורמלשטיין (1989-1905)‏ היה זקן היהודים השלישי בגטו (ספטמבר 1944 – מאי 1945)‏.
נולד בגליציה, מ-1923 בווינה, אוסטריה, והיה רב, חוקר היהדות וציוני. ‏
ביוני 1938 נתמנה לראש מחלקת ההגירה היהודית בקהילה היהודית בווינה עד 1940. ‏ד"ר לוונהרץ (ראש קהילת וינה) ומורמלשטיין קישרו בין הקהילה היהודית לגסטאפו.‏
בינואר 1943 גורש לטרזיינשטאט ונתמנה כסגן שני לזקן-היהודים של הגטו. ‏בספטמבר 1943 נעשה לזקן-היהודים השלישי של הגטו עד להתפטרותו,ערב השחרור.‏ אשתו ובנו שוחררו בטרזיינשטאט.‏

יעקב אדלשטיין (1944-1903) היה זקן-היהודים הראשון של הגטו (דצמבר 1941– ינואר 1943). הוא נולד בגליציה, מ-1915 עבר למוראביה, צ'כוסלובקיה.‏
שורשיו במורשה היהודית, בסוציאליזם ובציונות.
מ-1933 עמד בראש המשרד הארצישראלי בפראג. ב-15 במארס 1939, ביום הפלישה הנאצית לפראג, הוא ‏קרא להנהגה הציונית לעמוד בראש היהדות. הוא קישר בין הציבור היהודי לגסטאפו וטיפל בהגירה ‏היהודית. ב- מאי 1939 ביקר בא"י בחיפוש מוצא ליהודי הפרוטקטוראט (מדינת חסות).
בדצמבר 1941 נשלח מפראג לגטו טרזיינשטאט ומונה כזקן-היהודים הראשון של הגטו. ‏
בנובמבר 1943 נאסר באשמת סיוע לבריחת 55 יהודים מהגטו., ובדצמבר 1943 גורש לאושוויץ. לאחר שישה חודשים בצינוק נורה למוות ב-20 ביוני 1944 יחד ‏בני משפחתו.

מקורות מידע:

האתרים שהשתמשנו בהם על הנהגת הגטו :

http://art.holocaust-education.net/explore.asp?langid=2&submenu=201&id=7
לימוד השואה באמצעות אומנות

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=8445
הספרייה של מטח

- בית טרזין http://www.bterezin.org.il/

האתרים בהם השתמשנו על העזרה הדדית :

ויקיפדיה, מסגרות נוער.

http://www.yadvashem.org/yv/he/education/lesson_plans/youth_terezin.asp#!prettyPhoto
יד ושם

החיים בגטו :

החיים הפנימיים בגטו נוהלו בידי "מועצת הזקנים" ( (Altestenrat מונתה מקרב מנהיגי היהודים. בין הכלואים נמנו אמנים, סופרים ומלומדים רבים, ובעזרתם התקיימו חיי תרבות אינטנסיבים: תזמורות, להקת אופרה ותיאטרון ובימות בידור וסטירה. כן נערכו הרצאות וחוגי עיון, ונפתחה ספריה בת 60,000 כרכים. במסגרת הפעילות התרבותית הוקדש מקום נכבד לעיון בנושאים יהודיים.

את הפעילות הענפה ההיא ניצלו הנאצים למטרות משלהם. במחלקה הטכנית-גראפית (Zeichenstubb)של המחנה עבדו מספר אמנים מפורסמים כמו ליאו האס, אוטו אונגר, פרדיננד בלוך ובדז'יך פריטה, שהיה ראש הצוות.

העבודה במחלקה הגרפית אפשרה לעובדים בה לבקר בחלקים שונים של הגטו, דבר שנוצל על ידם לסיורים ולרישומים שתיעדו את החיים בו. דבר זה עשו בהסתר, בעליית גג או בהטמעות בהמון האסירים, על מנת שאנשי ה-ס.ס. לא יגלו את פעילותם האסורה. ביצירות תוארו נושאים רבים: חיפוש אוכל, אנשים ממתינים לשילוחים, מעבר כלואים ממקום מגורים אחד למשנהו, תיאורי המבנים, דיוקנאות הכלואים, תיאורי זקנים, חולים, גוססים וגוויות ועוד. לא אחת היו נפגשים האס, פריטה ואונגר בשעות הערב, ועובדים על הרישומים. כך נוצר אוסף גדול של יצירות המתארות אספקטים שונים של החיים בטרזין.

דמויות בולטות בהנהגת הגטו:

המבנה האירגוני של הגטו :

עזרה הדדית:

היהודים בגטו חיו בתנאים קשים : היה מחסור במזון, מחסור באמצעי ניקיון, צפיפות נוראה, מגפות ומחלות מדבקות, עבודות קשות, קשיים בקיום החיים הדתיים וקיום מסגרות חינוך ותרבות.

התנאים בגטו יצרה יחסי עזרה בין הילדים וגם המבוגרים. הם יצרו קשרי עזרה הדדית, אחריות ומסירות בין בני גילם.

הם הציגו צד יפה וחיובי יותר בכל הסבל שהם עוברים באמצעות העזרה אחד לשני.

האנשים בגטו ארגנו ערבי שירים, סיפורים וחגים, עזרו אחד לשני לשרוד.

רבים מבניהם התגייסו לעזור לחלשים ולנזקקים וייסדו ארגוני סעד ומסגרות שונות:

-בגטו התערערו המסגרות החברתיות ובעיקר מסגרת המשפחה-ההורים היו רחוקים מילדיהם ולא הצליחו לגונן עליהם ולהנחיל להם את הערכים שלימדו אותם. לכן קמו מעונות ובתי ילדים, שמטרתם הייתה להציב חומה בין המציאות הקשה לבין הילדים ולבנות להם ילדות תקינה, בעזרת מערכת חינוך, משחקים ועוד. מסגרות אלה עזרו לילדים להתמודד עם המציאות בגטו.

-התנאים הקשים יצרו לפעמים מתחים בין ילדי הגטו, אבל מצד אחר נוצרה ביניהם חברות טובה. היו תנועות נוער שהיוו בסיס לחיים משותפים. בתנועות האלה, הילדים הופעלו ע"י מדריכים צעירים שדאגו להצחיק אותם, לעזור להם ולשמש להם כתף תומכת לרגשות כמו כעס, אהבה, תלות ותקווה.

-ילדים מגטו זה הוציאו לאור מספר עיתוני ילדים ובהם העיתון המפורסם "קמרד". העיתון נכתב בכתב ידם של נערים, ואייר אותו העורך איוון פולאק.

קמרד נועד להצחיק את הילדים, לעזור להם לשכור מכל הסבל שבו הם נמצאים.

באמצעות העיתון הילדים עזרו אחד לשני לשרוד.

למרות המציאו ההרסנית שחיו בה יהודי אירופה היו רבים מבניהם שהתגייסו לעזור לחלשים ולנזקקים וייסדו ארגוני סעד ועזרה הדדית.

"גטו טרזין היה מקום של התעלות נפש וגם של קשיחות, של קטנוניות וגם של רוחב לב, של עזרה הדדית וגם של התעלמות מסבל הזולת קלידוסקופ של בני אדם במלכוד ובמצוקה, שידעו לשמור רובם ככולם על צלם אנוש, שלא התאכזרו איש לרעהו, שקיוו להחזיק מעמד עד קץ המלחמה המיוחל…" - הספר שורשים עקורים ע"י רות בוניד.

מבין הסיפורים של עזרה הדדית (מתוך אתר יד ושם) :

אגון רדליך :

13 לאוקטובר 1916 – 24 לאוקטובר 1944.

היה מחנך ופעיל חברתי יהודי צ'כי, ראש מחלקת הנוער בנהלה היהודית ואחראי על כל מוסדות החינוך והטיפול בגטו טרזין.

11 בפברואר 1916 – 8 במרץ 1944.

11 בפברואר 1916 – 8 במרץ 1944.

היה ספורטאי ואיש חינוך יהודי גרמני שפעל למען הילדים ובי נוער בגטו טרזין ובבלוק הילדים שהקים בבירקנאו. הוא מוכר כאחד המחנכים הגדולים בתקופת השואה, שנתן לילדים תקווה וערכים בעיקר דרך אימוני הספורט והחינוך הגופ""עוד חוויה לא נשכחת הייתה לי ב'היים' (מעון): לפני שבוע אימא הרגישה רע מאוד והייתה זקוקה לעוגות. סיפרתי לבנות שאני אומללה, כי אין לי מה לתת לאימא. הבנות לא אמרו כלום, ובערב מצאתי על מיטתי צרור עוגות. לא יכולתי אפילו להגיד תודה, כל כך הייתי נרגשת. ואז הבנות אמרו לי שאוכל לפנות אליהן תמיד כשאצטרך משהו בשביל אימא." – ה' ר' בת 16, היים 29, מתוך: אמא יקרה, אילו הייתי מספרת לך – חיבורים מגטו טרזין, ענת, ישראל תשמ"ו, עמ'ני.

"באותו הערב, האחד עשר באוגוסט, חזרתי הביתה להיים (מעון). היו שם כמעט כל הבנות והשולחן היה מלא מתנות [...] הבנות התחילו להידחף אלי ולברך אותי וזה היה כל כך יפה ונוגע ללב שהדמעות עמדו בעיני ולא יכלתי לדבר [...] הרגשתי הרגשה נפלאה על שאוהבים אותי. היה לי חם וטוב על הלב כמו שכבר מזמן לא היה לי ונרדמתי באותו הערב, אחרי זמן רב, נינוחה ומאושרת." - ה' ר' בת 16, היים 29, מתוך: אמא יקרה, אילו הייתי מספרת לך – חיבורים מגטו טרזין, ענת, ישראל תשמ"ו, עמ' 24

תמונות מבית ילדים בגטו טרזין, בשנת 1944

חברי הקבוצה:

-עדן בן יוסף

-מאיה דיגמי

-אליה לוי

-שני עטיה

-נועה קצבורג