גטו טרזיינשטט

אדית קראוס הייתה פסנתרנית ומי ששמרה והקליטה את יצירותיהם של מלחינים בגטו. היא נולדה בווינה בשנת 1913 וגדלה בקרלסבאד. בשנת 1942 גורשו אדית ובעלה לגטו טרזינשטאט. בשלוש השנים בהן הייתה אסירה בגטו טרזינשטאט ועד תום המלחמה ושחרור המחנה, ניגנה אדית קראוס פעמיים בשבוע, רסיטלים לפסנתר. היא הורשתה להתאמן שעה אחת בלבד כל יום, לפעמים אפילו שתיים. והיא ניגנה מגוון יצירות רחב, שכלל בצד יצירות של באך, מנדלסון ומוצרט. גם את יצירותיהם של המלחינים האסירים, שהוחזקו שם כמותה, ניגנה. שמה של אדית הופיע בטרנספורט (טרנספורט שילוחים מאורגנים ממחנות הריכוז למחנות ההשמדה). בסתיו 1944 גורש בעלה, קרל שטיינר, לאושוויץ ושם נרצח. בתום המלחמה, מגלה אדית כי כל משפחתה נרצחה ומחליטה לחזור לפראג ולנגינה בפסנתר.  ארבע שנים מאוחר יותר, עולה אדית לישראל, נשואה פעם שנייה ואם לבת. בהתחלה, מתפרנסת אדית כתופרת, אך תוך זמן קצר חוזרת להופיע וללמד. בתחילת שנות החמישים, היא מצטרפת אל מורי האקדמיה למוזיקה בתל אביב. בשנת 2013, נפטרה אדית בעודה בת 100.
 

הנס קראסה נולד ב- 30 בנובמבר 1899, הגיע לגטו טרזינשטאט באוגוסט 1942 כשהיה בגיל 42, נשלח לאושוויץ בירקנאו באוקטובר 1944 ושם ניספה בגיל 45 בלבד.

אופרת הילדים "ברונדיבאר" נכתבה עוד לפני הכיבוש הנאצי, בשנת 1938, על ידי המלחין הצ'כי האנס קראסה. בשל הסיכון הרב, הועלה האופרה בסתר בחורף 1942-3 בבית היתומים היהודי בפראג. אחרי שתי הופעות בלבד נשלחו כל המשתתפים לגטו טרזינשטאט. בגטו, לרוב בעליות גג מאובקות הועלתה האופרה מחדש והוצגה 55 פעמים. השתתפו בה ילדים רבים שהתחלפו לעיתים קרובות בגלל השילוחים בטרנספורטים למחנות במזרח. כל תפקיד באופרה היה של מספר ילדים, על מנת שתמיד יהיו מספיק שחקנים המכירים את התקפיד. ביוני 1944, הועלתה האופרה בפני משפחת הצלב האדום בזמן ביקורם בגטו. קמהאופרהטעים מופיעים בסרט תעמולה שצילמו הנאצים בגטו טרזינשטאט.